פאליק נ' שיזן טופו בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 22.10.61, כתוצאה מתאונת עבודה מיום 30.6.02. בעת התאונה עבדה התובעת אצל הנתבעת 1 כמנהלת חשבונות . נתבעת 2 היא מבטחת נתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. הצדדים חלוקים הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק.

התובעת פרטה בכתב תביעתה את נסיבות התאונה: ביום התאונה, המפעל בו עבדה התובעת היה בתהליך של העברת ציוד, במהלך פירוק הציוד והעברתו טפטף חומר שמנוני על מדרגות הברזל אשר היו ללא פסי הגנה ומונעי החלקה. התובעת ירדה במדרגות החליקה על החומר השמנוני וכתוצאה מכך נחבלה בראשה, בצווארה, בכתף שמאל ואף אבדה הכרתה לזמן קצר.

התובעת צרפה לכתב תביעתה חוות דעת מומחה רפואי מטעמה, שנערכה על ידי ד"ר עמרמי ברוך, מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר העריך כי התובעת סובלת מנכות בשיעור של 10% לצמיתות על פי סעיף 37 (7) א' לתקנות המל"ל שעוסקת בהגבלת תנועות עמוד שדרה מותני בצורה קלה.

הנתבעות צרפו חוות דעת מטעמן שנערכו על ידי ד"ר משה לוינקוף מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר בדק את התובעת וקבע כי, בבדיקת ע"ש מתני מצא הגבלה קלה בטווח תנועות ביישור, בכיפוף בפניה ובהטיה לימין. המומחה ציין כי תחלואת העמ"ש המותני הנה עקב שינויים ניווניים אשר הודגמו בסמוך לתאונה. לדעת המומחה לא נותרה נכות צמיתה אצל התובעת.

שני המומחים נחקרו על חוות דעתם ועל מסקנותיהם. ד"ר עמרמי ברוך: העיד כי, בעת כתיבת חוות הדעת לא היה בפניו עברה הרפואי של התובעת ובשל כך מקסימום ההפחתה אותו יש לבצע נע בין 3-5% נכות אולם לאחר שעיין בתיעוד הרפואי שהובא בפניו במהלך עדותו, סייג את ניכוי הנכות עקב עבר רפואי זה, טען כי עדיין התובעת סובלת מהגבלת תנועות כאשר הפגיעה הנוכחית אינה כמו פגיעות העבר. ד"ר לוינקופף העיד מנגד כי, אמנם בבדיקתו מצא כי ארבע מתוך שש התנועות מוגבלות באופן קל אצל התובעת. המומחה העריך את הנכות בגין הגבלת טווחי התנועה בעמוד השדרה בגין 6.5% המהווה 2/3 מתקנה 37 (7) א' לתקנות המל"ל. המומחה הסביר כי לא מצא הגבלה בתנועות לשמאל ובהטיה לשמאל. הוסיף כי השינויים הניווניים אצל התובעת הנם תולדה של למעלה מחמש שנים.

בנוסף למומחי הצדדים, נחקרו בבית המשפט על תצהירי עדותם הראשית: מר אליעזר גבאי (עבד עם התובעת אצל הנתבעת 1), מר מיכאל פאליק (בעלה של התובעת), התובעת בעצמה, והגברת אליה רש (שותפה אצל נתבעת 1).

נסיבות התאונה:

התובעת הרימה את הנטל להוכיח את נפילתה במדרגות המפעל. התובעת צרפה דו"ח מד"א ותיעוד רפואי רב ולמעשה אין מחלוקת בדבר עצם הנפילה. המחלוקת העובדתית היחידה נוגעת לסיבת הנפילה: האם החליקה כתוצאה מכתם שמן או חומר שמנוני אחר אשר היה על המדרגות, האם החליקה כתוצאה ממדרגות שחוקות כטענתה בכתבי טענותיה או שמא בשל חוסר זהירות ונעילת נעלי עקבים כטענת הנתבעות?

התובעת העידה כי בשנתיים עובר לתאונה עבדה במפעל, את גרם המדרגות הכירה היטב. היא נהגה לעלות לקומת המשרדים דרך המדרגות שהיו ממוקמות בצדו השמאלי של אולם הייצור. התובעת תיארה את מקום עבודתה במפעל: בקומת הגלריה היה משרד אחד המחולק לשניים, בו ישבה עם המזכירה בחדר אחד ובחדר השני ישבה המנכ"לית. בקומת הגלריה היו עוד שני חדרים: מטבחון בו ביצעו את כל הניסיונות של הסלטים וחדר אחד של אריזה שם עמד גם הקומפרסור. בחדר האריזה ישבו הבנות אשר הדביקו מחירים על מכלים. התובעת העידה כי במקום היה גרם מדרגות אחד ממתכת מחוספס שבנוי בקו ישר, מצד ימין כי מצד שמאל היו המקררים והשירותים.

התובעת הוסיפה כי כמה ימים לפני התאונה החלו לפרק את המפעל , למרות זאת הגיעו למפעל המנכ"לית, הפקידה, הסוכנים ושלושה עובדים. לא עבדה כל יום במפעל אלא שלוש פעמים בשבוע . ביום התאונה הגיעה כהרגלה בתשע בבוקר נפלה בשעות הצהריים, העידה כי באותו יום פירקו קומפרסור על פי דברי עובדים שסיפרו לה מאוחר יותר.

התובעת טוענת כי היא החליקה עקב כתמי שמן או נוזל חלקלק אחר שהיה על המדרגות. אולם סיבת נפילה זו לא ידועה לה באופן אישי, הואיל והיא אבדה את הכרתה. התובעת טוענת כי כאשר ביקרו אותה חלק מהעובדים בבית החולים סיפרו לה כי באותו יום פירקו קומפרסור ממנו נזל שמן על המדרגות. בחור דתי בשם חיים כהן אמר לה זאת.

בנוסף גם מר גבאי, אשר העיד כי עבד עם הנתבעת בתפקיד של איש מכירות עצמאי. ביום האירוע נכח במפעל בערב, בשעות אחר הצהריים כאשר המפעל היה בפירוק . העיד כי לא ידע את שעת נפילת התובעת ולא נכח בזמן הנפילה. ידע כי התובעת החליקה על שמן משום שכאשר הגיע למפעל הראו לו את השמן וגם העובדים סיפרו לו כי היא נפלה. מר גבאי לא ציין בתצהירו מי מהעובדים הראה לו את כתמי השמן על אף שעבד שנים רבות במקום והכיר את העובדים.

כנגד גרסאות אלה, טוענת גברת אליה רש מנכ"לית הנתבעת 1 כי מדובר בגרסה שקרית שנולדה לצורך תביעה, ועובדה כי חודשיים לאחר התאונה התובעת עדיין לא ציינה את סיבת ההחלקה על פי גרסתה בטפסי המל"ל. הנתבעות טוענות כי אם התובעת לא ידעה את סיבת ההחלקה חודשיים אחרי התאונה, היא אינה יכולה לדעת על כך כיום.

גברת אליה רש הוסיפה כי, ביום התאונה לא היה אף אחד במפעל התובעת לא הייתה אמורה להיות שם והיא הגיעה רק בכדי לקחת כמה דיסקטים. התובעת המשיכה לנהל את הספרים של החברה עד תום שנת המס וכל החומר המשרדי עבר אליה הביתה.

העידה כי התובעת ושאר עובדי המשרדים, לא היו צריכים לעשות שימוש בגרם המדרגות הימני של עובדי הייצור, כי הייתה להם גישה נפרדת מהמשרדים. העידה כי התובעת נעלה נעלי עקב ועל כן החליקה. לאחר נפילתה של התובעת הוזמן האמבולנס. העידה כי היא נסעה ברכבה הפרטי אחרי האמבולנס ופגשה אותה במיון. מיום 20.6.02 העידה כי מר אלי גבאי לא היה צריך להיות במפעל. העידה כי אם היה מגיע למפעל הייתה יודעת על כך. העידה כי היא בדקה את המדרגות בכדי להבין ממה היא החליקה ולא מצאה בהם כל פגם.

ככל העולה מטופס המיון ומעדותה של התובעת, החלקתה של התובעת ארעה בשעות הבוקר. בטופס המיון נכתב כי התובעת לא זכרה את פרטי האירוע כי איבדה את הכרתה. בטופס ההודעה על התאונה עליה חתומה הגברת אליה רש מיום 5.7.02 נכתב כי התובעת נפלה במדרגות המפעל. בטפסי המל"ל ( נ/3) שנחתמו בספטמבר 2002 התובעת ציינה כי היא נפלה במדרגות. כך גם בטפסים מחודש אוגוסט 2002 (נ/2) בדבר הודעה על התאונה. למעשה בכל התיעוד הרפואי ובמסמכים שהוגשו לא צוין כי התובעת החליקה כתוצאה משמן על גבי המדרגות על אף שלדבריה עובדים סיפרו לה על כך כבר בשבועות הסמוכים לתאונה, בעת החלמתה בביתה. גרסה זו נכתבה לראשונה בכתב התביעה.

מר גבאי העיד כי הוא הגיע למפעל וראה את כתמי השמן, אולם מר גבאי על פי עדותו הגיע שעות ארוכות אחרי התאונה למפעל, לא נכח בזמן הנפילה במקום התאונה, העיד כי עובדים אחרים סיפרו לו על נפילתה של התובעת אך עדים אלו לא הובאו לצורך מתן עדות ואף שמם לא נזכר.

תמונות אודות המדרגות השחוקות לא צורפו, עדויות של עובדים אחרים לא הובאו, אשר יכלו לאמת או לשלול דבר פירוקו של קומפרסור או הימצאות חומר שמנוני על גבי המדרגות. בנות המשקם שעבדו במקום לא הובאו לצורך מתן עדות ולא ניתן לקבוע כי התובעת החליקה כתוצאה מחומר שמנוני אך ורק על סמך עדויות של אלמוני ופלמוני בדיעבד. התביעה הוגשה שש שנים ושמונה חודשים לאחר קרות התאונה, דבר אשר הקשה על שני הצדדים לערוך חקירות מתאימות ולאתר מסמכים רלבנטיים, בדגש על העובדה כי המפעל היה בשלבי פירוק ועובדים רבים פוטרו סמוך ולאחר התאונה. במסמכי המל"ל צוינה שמה של העובדת רותי ,אשר הייתה עדה לתאונה אולם לא הובאה לצורך מתן עדות.

התובעת לא זכרה פרטים רבים כמו כמה גרמי מדרגות היו במקום אל מול תיאורה של הגברת רש לפיה, מבנה המפעל היה מלבני כאשר בצדו השמאלי היו מדרגות המובילות לגלריה עם משרדים בלבד, ובצדו הימני היה גרם מדרגות שהוביל לגלריה לחלק של הציוד המכונות הקיטור קירור וסינון מים. התובעת העידה בתחילת דבריה כי ירדה בגרם המדרגות השמאלי אולם לאחר מכן שינתה דעתה וציינה כי מקום נפילתה ארע דווקא בגרם המדרגות הימני ממנו ירדה.